תפקידו של הרופא בהערכת ההתפתחות של ילדים בגיל טרום בית הספר, הוא רב משמעות בגלל הדגש על קיום רקע ביולוגי לבעיות התפתחות רבות. הרופא מגיע להחלטות לגבי המשך בירור וטיפול על סמך מכלול המידע הבריאותי, הרקע הגנטי ושיתוף ההורים. כמו-כן, ישנה חשיבות מרובה לבדיקה ההתפתחותית ולבדיקה הגופנית והנוירולוגית. במיוחד חשוב תפקידו של הרופא במצבים ברי-טיפול כגון: קשיי קשב וריכוז, תת-תריסיות ובירור גנטי בעל השלכות לגבי הריונות נוספים. במקרים בהם אין מעורבות מוחית פתולוגית או במקרים בהם הקוגניציה היא גבוהה, לרופא כמרכז התיק, יש משמעות במתן ההמלצות למערכת החינוך.

הבדיקה הגופנית והנוירולוגית, בילד שעלול להיות בתחום האוטיסטי או שעלול לסבול מפיגור שכלי או בעיה שפתית משמעותית - יכולה לתרום לאבחנה מבדלת ולכוון את הצוות למהלך טיפולי נכון. הרופא, כמוביל הצוות הרב מקצועי, מהווה סמכות רפואית עליונה להורים, הן במתן הסברים והן במתן הדרכה ראשונית.

בניית תכנית פעילה מסודרת תוך מניעת בלבול ואי-ודאות ומתן תשובות ברורות ככל האפשר הן פעולות שיש להן השפעה מרגיעה על ההורים. הם חשים בטחון שבעל מקצוע בכיר נותן חסות לצוות שמטפל בילדם האהוב. המשענת והתמיכה חשובה בעיקר להורים לילדים עם בעיות התפתחות קשות שעומדים בפני הלא-נודע להם. בתוך מערך התפתחות הילד, שהוא מערך רפואי שממוקם בתוך ארגונים רפואיים (בתי-חולים, קופות חולים), הרופא הוא הציר, גם אם לא הוא המטפל העיקרי. הוא האחראי המקצועי, מרכז הצוות הפארא-רפואי ונושא באחריות מול הרשויות.

התפתחות הילד ונוירולוגית ילדים היא התמחות על ברפואת ילדים והיא נבנתה על מנת לתת הגגה מקצועית הולמת לילדים עם בעיות התפתחות קשות וכרוניות, כמו-גם בעיות קלות יותר שמחייבות פיקוח רפואי בסדר גודל זה או אחר. הטיפול התרופתי והמעקב אחר הפרעות הקשב והריכוז והפרעות התנהגות שונות, כמו-גם הראיה הכוללנית של הרופא ההתפתחותי שהוא בבסיסו רופא ילדים מומחה, מספקת השגחה רפואית כללית ולא רק התפתחותית.